שינויים בנורמות החברתיות בעשורים האחרונים ושינויי החקיקה של שנת 2003, הביאו לכך שהאימהות המצטרפות לאוכלוסיית מקבלות דמי מזונות הן בעלות מאפייני דמוגרפיה ותעסוקה שונים מהנשים הוותיקות יותר באוכלוסייה זו: בשנת 2011 הנשים החדשות צעירות יותר ואימהות לילדים רבים יותר. כמו כן שיעור הידועות בציבור בקרבן והנפרדות שעדיין נשואות לחייב גבוה יותר לעומת הנשים הוותיקות במערכת. גם במעמד התעסוקה נמצאו הבדלים: שיעור הנשים המועסקות קטן יותר אצל הנשים שהצטרפו לראשונה ב-2011 לאוכלוסיית מקבלות דמי מזונות.
מעקב אחרי תעסוקת החייבים בשנת 2009 מצביע על כך שמרביתם לא עבדו כלל או שעבדו מספר חודשים ספורים בשנה. רק רבע מהם עבדו במשרה קבועה.
בסך הכול, בסוף שנת 2011 היו כ-51 אלף תיקי מזונות פעילים במוסד לביטוח לאומי: כ-19 אלף תיקים של נשים שקיבלו דמי מזונות בתקופה זו וכ-32 אלף תיקים של נשים שחדלו לקבל תשלום אך נשאר חוב של בני הזוג. תשלומי דמי המזונות ממומנים באמצעות התקבולים מבני הזוג החייבים ובאמצעות תקציב המדינה.
ב-2011 שילם המוסד לביטוח לאומי דמי מזונות בסכום של כ-423 מיליון שקל חדש. סך התקבולים מבני הזוג החייבים לתקופה זו הגיע לכ-188 מיליון ש"ח, שהם 44.5% מסך התשלומים ששולמו לנשים בשנה.
בשנת 2011 שיעור הגבייה מהחייבים עלה בכ-10% לעומת השנה הקודמת. גם במספר הפעולות של מחלקת המזונות בתחום גביית החובות, היתה עלייה דומה.
סך החוב שהצטבר מהפעלת חוק המזונות ב-1972 מסתכם ביותר מ-4.4 מיליארד ש"ח. כשליש הוא "חוב אבוד" שכן כשליש מהחייבים נמנים עם מי שמצבם לא מאפשר להם לשלם את חובם (חייבים שנפטרו, שוהים בחוץ לארץ, אסירים, מי שפשטו רגל או מי שמקבלים גמלה להבטחת הכנסה).